דייזי ארוך – חלגואה (Daizy Aroch Halegua) ילידת סלוניקי (Thessaloniki) הינה בתם החמישית מתוך שמונה ילדים של אסתר ויצחק ארוך (Itzhak Aroch). דייזי הגיעה למחנה אושוויץ (Auschwitz)
ב- 28/4/1943. מספרה האישי היה 43166. לאור שליטתה בשפה הגרמנית, מונתה
להיות המתורגמנית של האסירות היווניות אשר לא הבינו את ההוראות והפקודות
שניתנו להן. בנוסף, מונתה להיות האחראית על בלוק 27 במחנה בירקנאו (Birkenau)
וכך זכתה לכינוי "דייזי הבלוקובה". התפקיד שלה הקנה לה ניידות במחנה אותו
ניצלה כדי לעזור לנשים במחנה. היא השיגה וחילקה מזון בסתר, העבירה נשים
לקבוצות עבודה, הסתירה נשים חולות בזמן סלקציה, והסתירה מידע על הריון
והפלה על מנת להציל נשים יהודיות. העדויות מצביעות לפחות על ארבע נשים אותן
חילצה דייזי מהסלקציה להשמדה. עדויות על פעלה ניתן למצוא בעדויות של איבון
רזון (Ivon Razon), ברי נחמיאס (Beri Nachmias), מרי נחמן (Meri Nachman) ובלה יהודה (Bella Yehuda).
לדייזי ארוך היה חלק בסיפור בריחתה ממחנה אושוויץ של מלה-מלכה צמטבאום (Mala-Malka Zimetbaum).
בבקר היציאה של מלה מהמחנה הלבישה אותה דייזי בבגדי גבר עם כובע לראשה.
לצד ראשה הניחו דלי, כדי שתיראה כגבר היוצא לעבודות מחוץ למחנה. מלה נתפסה,
הוחזרה ונידונה להתלות. דייזי הגיעה אל חדר המאסר ועדכנה את מלה בגזר
דינה. לבקשת מלה, הבריחה לה דייזי סכין גילוח אתו חתכה את ורידיה. כך לא
איפשרה לגרמנים להרגה. תליתה
נדחתה, ידיה נחבשו ורק לאחר מכן תלו אותה הגרמנים לפני כל אסירי המחנה אשר
הועמדו בקור העז שעות רבות והוכרחו לצפות בהוצאתם להורג בתליה של מלה
וחברה הפולני אדק- אדוארד גלינסקי (Edek- Edward Galiński) אתו ברחה.
ב- 17/1/1945 הועברה דייזי למחנה רוונסבריק (Ravensbrück) בו שהתה כחודש. היא צעדה בצעדת המוות ביחד עם אחותה אנה למחנה נוישטט – גלווה (Neustadt-Glewe)
שם שוחררה. אחותה דורה ואחיה יצחק נספו באושוויץ. לאחר השחרור חזרה
לסלוניקי לחפש שאר בני משפחתה שם הכירה את בעלה יוסף. הם עלו לארץ בשנת
1949.
דייזי ארוך
דייזי ארוך - קטע הקראה מטקס אות המציל.pdf
קישורים דייזי ארוך
חנה
הרצוג, עדי אפרת, אמיצות מכל ברבריוּת: קולן של נשים יהודיות יווניות
ניצולות מחנה הריכוז ראוונבסריק, אתר הספריה הוירטואלית של המרכז
לטכנולוגיה חינוכית, באדיבות מורשת בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=21235&author=850
עדותה של איבון רזון באתר דורות ההמשך
http://dorot.memorialine.com/memorialPage.aspx?id=1592
ספרים
ברי נחמיאס, זעקה למחר - 76859, תל-אביב: המכון לחקר יהדות סלוניקי, 1991.
א. רקנטי, זכרון שלוניקי-גדולתה וחרבנה של ירושלים דבלקן, כרך ב', תל-אביב: הוועד להוצאת ספר קהילת שלוניקי, 1986.
שמואל
רפאל (עורך), בנתיבי שאול, תל-אביב: המכון לחקר יהדות שאלוניקי וארגון
ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל, 1988, עמ' 212, 373.#_lt#style#_gt#
.style_embed_title {color#_sc##254117;font-family#_sc#monospace;font-weight#_sc#bold;text-decoration#_sc#underline overline;}
.style_embed_data {}
#_lt#/style#_gt#
#_lt#div#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#דייזי ארוך – חלגואה (#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;"#_gt#Daizy Aroch Halegua#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#) ילידת סלוניקי (#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;"#_gt#Thessaloniki#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#) הינה בתם החמישית מתוך שמונה ילדים של אסתר ויצחק ארוך (#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;"#_gt#Itzhak Aroch#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#). דייזי הגיעה למחנה אושוויץ (#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;"#_gt#Auschwitz#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#)
ב- 28/4/1943. מספרה האישי היה 43166. לאור שליטתה בשפה הגרמנית, מונתה
להיות המתורגמנית של האסירות היווניות אשר לא הבינו את ההוראות והפקודות
שניתנו להן. בנוסף, מונתה להיות האחראית על בלוק 27 במחנה בירקנאו (#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;"#_gt#Birkenau#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#)
וכך זכתה לכינוי "דייזי הבלוקובה". התפקיד שלה הקנה לה ניידות במחנה אותו
ניצלה כדי לעזור לנשים במחנה. היא השיגה וחילקה מזון בסתר, העבירה נשים
לקבוצות עבודה, הסתירה נשים חולות בזמן סלקציה, והסתירה מידע על הריון
והפלה על מנת להציל נשים יהודיות. העדויות מצביעות לפחות על ארבע נשים אותן
חילצה דייזי מהסלקציה להשמדה. עדויות על פעלה ניתן למצוא בעדויות של איבון
רזון (#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;"#_gt#Ivon Razon#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#), ברי נחמיאס (#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;"#_gt#Beri Nachmias#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#), מרי נחמן (#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;"#_gt#Meri Nachman#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#) ובלה יהודה (#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;"#_gt#Bella Yehuda#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#).#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" style="line-height#_sc# 150%;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#לדייזי ארוך היה חלק בסיפור בריחתה ממחנה אושוויץ של מלה-מלכה צמטבאום (#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;"#_gt#Mala-Malka Zimetbaum#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#).
בבקר היציאה של מלה מהמחנה הלבישה אותה דייזי בבגדי גבר עם כובע לראשה.
לצד ראשה הניחו דלי, כדי שתיראה כגבר היוצא לעבודות מחוץ למחנה. מלה נתפסה,
הוחזרה ונידונה להתלות. דייזי הגיעה אל חדר המאסר ועדכנה את מלה בגזר
דינה. לבקשת מלה, הבריחה לה דייזי סכין גילוח אתו חתכה את ורידיה. כך לא
איפשרה לגרמנים להרגה. #_lt#span style="background#_sc# #f8f8f8 none repeat scroll 0% 0%;"#_gt#תליתה
נדחתה, ידיה נחבשו ורק לאחר מכן תלו אותה הגרמנים לפני כל אסירי המחנה אשר
הועמדו בקור העז שעות רבות והוכרחו לצפות בהוצאתם להורג בתליה של מלה
וחברה הפולני אדק- אדוארד גלינסקי (#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;"#_gt#Edek- Edward Galiński#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#) אתו ברחה.#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" style="line-height#_sc# 150%;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#ב- 17/1/1945 הועברה דייזי למחנה רוונסבריק (#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;"#_gt#Ravensbrück#_lt#/span#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#) בו שהתה כחודש. היא צעדה בצעדת המוות ביחד עם אחותה אנה למחנה נוישטט – גלווה (#_lt#/span#_gt##_lt#em#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;"#_gt#Neustadt-Glewe#_lt#/span#_gt##_lt#/em#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#)
שם שוחררה. אחותה דורה ואחיה יצחק נספו באושוויץ. לאחר השחרור חזרה
לסלוניקי לחפש שאר בני משפחתה שם הכירה את בעלה יוסף. הם עלו לארץ בשנת
1949.#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="text-align#_sc# center;"#_gt##_lt#img title="דייזי ארוך" src="http#_sc#//www.files.org.il/BRPortalStorage/a/3/81/46/21-ioWbKeoD9O.jpg" alt="דייזי ארוך" width="200" height="267"#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" style="text-align#_sc# center; line-height#_sc# 150%;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#דייזי ארוך#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span lang="HE"#_gt# #_lt#span#_gt##_lt#br#_gt##_lt#a dir="ltr" target="_blank" href="http#_sc#//www.files.org.il/BRPortalStorage/a/3/84/96/08-b35ubIFEMf.pdf" style="color#_sc##000099; font-weight#_sc#bold; text-decoration#_sc#underline;"#_gt#דייזי ארוך - קטע הקראה מטקס אות המציל.pdf#_lt#/a#_gt##_lt#br#_gt##_lt#br#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="text-decoration#_sc# underline;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span lang="HE"#_gt#קישורים דייזי ארוך#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" style="text-align#_sc# justify;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span lang="HE"#_gt#חנה
הרצוג, עדי אפרת, אמיצות מכל ברבריוּת#_sc# קולן של נשים יהודיות יווניות
ניצולות מחנה הריכוז ראוונבסריק, אתר הספריה הוירטואלית של המרכז
לטכנולוגיה חינוכית, באדיבות מורשת בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" style="text-align#_sc# left; direction#_sc# ltr; unicode-bidi#_sc# embed;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#a target="_blank" href="http#_sc#//lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=21235&author=850"#_gt#http#_sc#//lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=21235&author=850#_lt#/a#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" style="text-align#_sc# right; direction#_sc# ltr; unicode-bidi#_sc# embed;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span lang="HE"#_gt#עדותה של איבון רזון באתר דורות ההמשך#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" style="text-align#_sc# left; direction#_sc# ltr; unicode-bidi#_sc# embed;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#a target="_blank" href="http#_sc#//dorot.memorialine.com/memorialPage.aspx?id=1592"#_gt#http#_sc#//dorot.memorialine.com/memorialPage.aspx?id=1592#_lt#/a#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" style="text-align#_sc# left; direction#_sc# ltr; unicode-bidi#_sc# embed;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal"#_gt##_lt#span style="text-decoration#_sc# underline;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span lang="HE"#_gt#ספרים#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" style="line-height#_sc# 150%;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#ברי נחמיאס, זעקה למחר - 76859, תל-אביב#_sc# המכון לחקר יהדות סלוניקי, 1991.#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" style="line-height#_sc# 150%;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#א. רקנטי, זכרון שלוניקי-גדולתה וחרבנה של ירושלים דבלקן, כרך ב', תל-אביב#_sc# הוועד להוצאת ספר קהילת שלוניקי, 1986.#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p class="MsoNormal" style="line-height#_sc# 150%;"#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#span style="line-height#_sc# 150%;" lang="HE"#_gt#שמואל
רפאל (עורך), בנתיבי שאול, תל-אביב#_sc# המכון לחקר יהדות שאלוניקי וארגון
ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל, 1988, עמ' 212, 373.#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt# |